הסיפור שלי

ממש בימים האלה אני חוגגת 18 בתחום האפייה מתוכם כ 17 שנה קונדיטורית. 

לאור החגיגה חשבתי על זה שלמעשה אף פעם לא סיפרתי על עצמי.  אני תמיד כותבת  ומספרת את הסיפורים שמאחורי העוגות שלי על החוגגים והרעיון מאחורי העוגה.

לכל אחד יש סיפור חיים שונה ומיוחד. הסיפור שלי מורכב אבל החלק הכי משמח בו שאני בחרתי מקצוע שבו אני יכולה לרגש, לשמח, ולהגשים חלום להיות ברגעים המשמחים שלכם. 

כך גם כשקשה לי מאתגר לי ביום יום אני בורחת לפינה שלי ומשמחת ומרגשת ילדים ומבוגרים כל אחד והבקשות שלו. 

אז מי אני ? 

אני לירז בת כמעט 48 אמא של נעם בת 21 ואופיר בן 18. 

את השם המיוחד שלי קיבלתי מאיחוד שמות על ידי האחים הגדולים שלי. 

הם חיברו את השם לי וסוד. 

במשך שנות ילדותי והנערות שלי, הקשר למטבח היה מקרי בהחלט, למעט חביתה לארוחת ערב. אמא שלי הייתה מבשלת ואופה מדהים. היו ימים מיוחדים לאפייה לבישול וניקיון. בכל יום רביעי ריח העוגות היה בבית לקראת שבת. 

עוגות ועוגיות מהפשוטות כמו עוגיות שוקולד ציפס או חמאה ועד העוגות המיוחדות ומהסורתיות של הסלוניקאים. הפינוק שלה אלינו היה, להכין ולפנק אותנו ושאנחנו רק נהנה ונתרכז בלימודים חברים חוגים. פשוט שנהיה ילדים. 

החיבור שלי למטבח וליצירה החל כאשר יצאתי מבית ההורים, כשעברתי לגור לבד עם בעלי התחלתי להתנסות, להכין ופשוט התאהבתי. 

מצאתי במטבח (עד היום) סוג של תרפיה. כאשר אני כועסת ועצבנית אני ניגשת למטבח משהו טעים יצא משם. אל דאגה גם כשאני רגועה. 

כשנעם הבת הגדולה שלי הייתה בת שנה, ערכתי לה יום הולדת משפחתית. בישלתי ואפיתי הכל מהמטבלים והלחמניות ועד הקינוחים. הדבר היחידי שנקנה מבחוץ היו חומרי הגלם והממתקים. תוך כדי יום ההולדת, המשפחה אמרה לי את חייבת לעשות עם זה משהו זה ממש טעים. לי לא היה את האומץ, הייתי בעבודה מסודרת במשרד פרסום תקציבאית מפיקה. מסוג העבודות שהדור הקודם היה אומר (וגם נאמר לי) שחבל לעזוב. אבל, סבלתי. במשך השנים התחום השתנה התקציבים השתנו והעבודה הפכה להיות פחות זוהרת כמו בשנים הראשונות. 

למעשה הגעתי למיצוי. בזמן ההריון של אופיר שלי קיבלתי מתנת יום הולדת מבעלי סדנת ציור על בצק סוכר. הגעתי לסדנה עם בטן הריונית הייתי בשמירת הריון. וחזרתי עם פס קורנפלור על הבטן מלוכלכת מצבעי מאכל וקורנת מאושר. ומשם הכל התחיל. יצרתי בסדנה עוגת פו הדב מתוקה בטכניקה של ציור על גבי בצק סוכר.

והתגובה של נעם הייתה מדהימה וכמובן התחילו הבקשות להגשמת חלומות נוספים. העוגה השנייה הייתה ממש כמה ימים אחרי בחגיגת יום ההולדת בגן. 

ההתלהבות של כולם גרמה לי לעשות עוד עוגות ההנאה והסיפוק ביצירה בנתינה, בתגובות של האנשים בקבלת העוגה בין אם בכסף ובין אם כמתנה היה מדהים. וקבלת התמונות של מגש עוגה עם פירורים והכיתוב כמה היה טעים ממכר. 

במהלך חופשת הלידה קיבלתי אומץ והחלטה לעזוב את מקום העבודה והלכתי להתמקצע בקונדיטוריה בלימודים מסודרים בדן גורמה בחיפה. במהלך הקורס השף הראשי לקח אותי לעבוד במלון וכמובן שאת העוגות המיוחדות לאירועים אני עשיתי. היה מאתגר לנהל מזנונים קינוחים לחגים וההתמקצעות והלמידה הייתה ברוכה. גם היום אני ממשיכה ללמוד ולשדרג את הקינוחים והעוגות בהתאם לדרישות, לבקשות וכמובן לחלומות של הילדים. 

במהלך השנים הוספתי לעצמי מקצוע נוסף ואני גם מאפרת. כמובן גם כאן יש את הצד היצירתי אני מציירת על האנשים ילדים. יוצרת להם דמות אחרת החלום לתחפושת לפורים ולא רק.

כאשר הלקוחות שלי מבקשים ממני עוגה מבחינתי זה סוג של הגשמת חלום. הם נותנים לי את הרעיון הרצוי להם והרצון של הילד ואני מגשימה להם. כן, היו גם עוגות מוזרות שהם גם היו סוג של הגשמת חלום עבור המקבל. הסיפוק האדיר שלי הוא לראות את המבט של המקבל או זה שאוסף את העוגה. בחלק מהמקרים גם שולחים לי תמונות של איך הגיבו המקבלים. והתמונה הכי משמעותית.. לקבל את התמונה של הפירורים שנשארו להם מהעוגה. במצבים כאלה הסיפוק הוא אדיר. 

כל עוגה שנכנסת לעבודה מקבלת את מלא תשומת הלב והירידה לפרטים בפיסול מבחינתי הכרחית. היום תחום הקונדיטוריה כל כך מגוון יש אפשרויות לפיסול ולעבודה עם מגוון חומרים שלא היו נגישים בתחילת הדרך שלי. כמו קרם חמאה וקצפות וכמובן דפי הסוכר שנגישים לכולם. 

רעיון כתיבת הבלוג היה רצון ישן אבל היום יום הוביל אותי למחר כך.

עד שהחלטתי לשדרג את האתר. ועכשיו זה הזמן. הבלוג הזה הוא המקום שלי לספר את הסיפור שלכם. את סיפורי העוגות שלכם. 

כמובן גם הרצון שלי לשתף אתכם במתכונים ובתהליכי עבודה.

אז ייאלה יוצאים לדרך.